השבוע האחרון אצלנו היה לא פשוט, החורף והקור הגיעו אלינו במלוא עוזם ועם כל קרנבל המחלות שהם מביאים. הודות לנפלאות הרפואה המערבית (ולמסכים! דבר מבורך

המטבח המקסיקני כבר מזמן נמצא ברשימת המטבחים הטובים בעולם ואחד החביבים עלי. כמו כל התרבות המקסיקנית המאופיינת בגוונים נועזים, קצב ואקזוטיקה ממכרת, כך גם האוכל.

השבועיים האחרונים היו מלאים בעיקר בגשמי ברכה ואפילו אני הנמנית על חובבי החורף הקשים, מאלו שאופים עוגת תפוזים בקיץ רק כדי להרגיש כאילו חורף, מרגישה

זהירות, התמכרות חדשה לפניכם 😊 ראיתי את המתכון הזה ברשת בגרסה מאוד לא דלת פחמימה והתעלפתי מהרעיון הגאוני. היה לי ברור שאמצא את הדרך להפוך

לאחר הפוגה קצרה לצורך הבראה מוירוס חורפי מרושע שהחליט לבדוק את המערכת החיסונית שלי ואם כבר איזו מתיחת פנים לשיפור מראה הבלוג והפיכתו ליותר ידידותי,

שניצלים (ופסטה) הם מבחינתי אוכל בסיסי, הריח שהכי זכור לי מהילדות, כשחזרתי הביתה ביום שישי ואמא או אבא (שניהם בשלני על!) טרחו על ארוחת צהריים

כשגיליתי שאני חולת סוכרת עברתי תהליך של אבל ממשי. הרי אני חובבת אפייה ואוכל טוב, איך אוכל להמשיך וליהנות מאוכל? ומה יהיה על אהבתי לאפייה?

אני במוד של חיתוכיות לאחרונה. זה פשוט מסתדר לי כל כך נפלא עם הקפה של הבוקר, חיתוכית אחת של אושר מתוק והרבה טעמים, כמו שאני

בלונדיז הם האחים הצעירים והמאגניבים של הבראוניז. אלו חיתוכיות שלרוב עשויות משילובים שונים של סוכר חום, חמאה, אגוזים, חמאת בוטנים או כל דבר אחר שמקנה

הכל התחיל לפני בערך 14 שנים, אז הכרתי את פאי השוקולד הסודי של קרין גורן שהייתה דיוות האפייה הראשונה שגרמה לי להתאהב בעולם המכושף הזה

העוגיות המלוחות והפריכות האלו הן נוסטלגיה אמיתית במשפחה שלי. סבתא יהודית ז”ל, אמא של אבא, הייתה אופה אותן ומאחסנת בצנצנות זכוכית ענקיות שאפשרו לכל דיכפין

אם יש משהו שאני נהנית לאפות (ולאכול!) במיוחד אלו עוגיות. בכל צורה וצבע, עוגיות הן תמיד המאפה החביב עלי. במסורות הקולינריות בהן גדלתי את הבוקר