צילום: ליהי גרטל
פעם אהבתי ממש לחם. הריח של לחם בתנור או במאפייה היה משבש את כל החושים שלי וגורם לי לריור בלתי נשלט, ולא סתם, זה היה משהו גנטי. סבתא גולדה שלי, אישה נערצת, חזקה ויפהפיה ככוכבת קולנוע הייתה מעריצה מושבעת של לחם, וכמה שיותר לבן כך יותר טוב. סבתא גולדה הארגנטינאית (למרות שהייתה ילידת פולין!) הייתה אוכלת לחם בכל ארוחה שלה ולמעשה טענה כי אין אוכל שאי אפשר לדחוס בין שתי פרוסות לחם וכך הוא יהיה אף טוב יותר. הכי אהבתי כילדה לנסוע איתה ועם סבא לטיולי פיקניק כי כך ידעתי שסבתא תכין את אחד מאבני היסוד עליהם גדלתי ולאורם התחנכתי קולינרית: הסנדביצ’יטוס.
היו אלו כריכים קטנים, מוקפדים, משולשים ללא קרום (ואיזה ילד לא יישבה בקסמי כריך בלי קשה?) וממולאים בממרחי סלט ביתיים טריים ומושלמים: סלט עוף, סלט טונה וסלט ביצים. היה קשה לי להחליט איזה סנדביצ’יטו טוב יותר והאמת שלא התאמצתי לבחור בין הסנדביצ’יטוס האלו שיכלו בקלות לפאר סעודת תה מנחה בריטית מלכותית. פשוט טעמתי מכל אחד והתענגתי על הביס ועל זמן איכות עם הסבים שלי. לאחר מותה של סבתי האהובה, אמי הצליחה לשחזר את טעמי הסנדביצ’יטוס ועד היום אנחנו מקפידים לשמור על המסורת של טיולים עם סלסילה מלאת סנדביצ’יטוס ריחניים.
לכן, לחם בכלל ולחמניות בפרט חסרים לי ביומיום, חסרה לי הלחמניה הרכה והריחנית שאפשר למלא אותה בכל טוב וליהנות מכמה דקות של סנדביצ’יטו מענג אבל אין מה לעשות. הבריאות חשובה יותר מהכל והסוכרת אמרה את דברה.
עוד בימי הפליאו הרחוקים שלי התוודעתי ללחם הטחינה המפורסם והאמת שלמרות שאני מאוד מאוד אוהבת טחינה, לא אהבתי את לחם הטחינה. הוא כבד ודחוס מדי, יבש וטעם הטחינה משתלט לחלוטין ולא מאפשר ללחמניה להפוך לכלי הקיבול שהיא אמורה להיות. בקיצור, בצער רב וביגון קודר הספדתי את המחשבה שאוכל אי פעם ליהנות מכריך ושזכרונות הסנדביצ’יטוס של סבתא גולדה יישארו כשובל ריחני עליו אני מתרפקת בגעגועים אל הרגעים שבמחוזות ילדותי. ובכן, ההספד היה מוקדם למדי. באחד משיטוטי ברשת במחקר על חומר הגלם אבקת קליפות פסיליום (אנא קראו עליו) נתקלתי בבלוג החמוד הזה ובמתכון המעניין ללחמניות המבוססות על שקדים טחונים ושימוש באבקת קליפות פסיליום (תוסף תזונה המופק מצמח הלחך) כחומר שתופס את התפקיד החשוב של הגלוטן במאפה. אבקת הפסיליום למעשה סופחת מים ויוצרת חומר מקשה המקשר בין כל המרכיבים. איפה קונים פסיליום? אני מזמינה מאייהרב אך לעתים ניתן להשיג גם בחנויות טבע בארץ. רק לוודא שמדובר באבקה ולא בגרגירים אחרת אין בזה שימוש. ולפני שאתם שואלים, אין לפסיליום תחליף במתכון הזה.
במתכון המקורי יש שמן קוקוס, עוד רכיב שלטעמי פחות מתאים כי טעמו שתלטן מאוד ואני אישית פחות מחבבת טעם של קוקוס, הוא מגביל מאוד את השימוש האפשרי של הלחמניות. אז את שמן הקוקוס החלפתי בשמן זית, אפשר גם בחמאה, הורדתי קצת מכמות הזרעים השונים והוספתי תיבול בבצק הלחמניות כדי להקפיץ את הטעם. היתרון הגדול בפסיליום הוא תחושת שובע מופלאה שהוא מעניק (סיבים תזונתיים קסומים…) ולכן לחמניה אחת בגודל בינוני משביעה די והותר, במיוחד אם ממלאים אותה בכל טוב והופכים אותה לסנדביצ’יטוס ידידותי לסוכרתיים. מי שלא אוהב שומשום מוזמן להשמיט מהמתכון, זה הרכיב היחידי שאני מרשה להוריד!
קשה לי לומר מה סבתא גולדה הייתה חושבת על לחמניות השקדים הללו כתחליף ללחם האחיד הלבן של המכולת שכה אהבה אבל יש לי בכל זאת תחושה שעם סלט העוף או הטונה המושלמים שלה היא בהחלט הייתה מאשרת ונהנית בעצמה מכל ביס.
מרכיבים (4-5 לחמניות בינוניות)
130 גרם שקדים טחונים דק מאוד
2 כפות אבקת פסיליום
כפית אבקת אפייה
חצי כפית מלח
כף זרעי שומשום
כף זרעי שומשום שחור/קצח
כפית טימין יבש
2 ביצים XL
כף מיץ לימון
3 כפות שמן זית/חמאה מומסת
4 כפות מים רותחים
הכנה:
מחממים תנור ל- 170 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
בקערה מערבבים את כל החומרים היבשים יחד, בקערה נפרדת את הרטובים חוץ מהמים (!). לאחר מכן מאחדים את התערובות וכשמתקבלת תערובת אחידה מוסיפים את 4 כפות המים הרותחים. המים חייבים להיות רותחים כדי להפעיל את הפסיליום בבצק. מערבבים לבצק אחיד, רך מאוד ודביק. בידיים משומנות מעט או רטובות יוצרים כדורים מהבצק ומניחים בתבנית. אפשר לקשט מלמעלה במעט שומשום, מלח גס או שומשום שחור אם רוצים. מכניסים לתנור לחצי שעה ומוציאים כשהלחמניות תפוחות וחומות, מניחים לקירור מלא ומאחסנים בקופסה סגורה כשלושה ימים או בפריזר לנצח נצחים. מילה קטנה – הלחמניות האלו הכי טעימות באותו היום של האפייה. הן עדיין תהיינה טעימות מאוד לאחר הפשרה אך פחות רכות.
בתאבון!
סנדביצ’יטו שקדים ושומשום עם גבינת שמנת, אבוקדו, סלמון וחסה רומית טרייה ופריכה. שלמות
צילום: ליהי גרטל
צילום ואכילה: ליהי גרטל
לפוסט הזה יש 14 תגובות
לחמניות ממש טעימות, תודה! הילדים טרפו ☺️
האם אפשר להכפיל כמויות?
היי, איזה כיף לקרוא! בוודאי, אפילו רצוי ☺️ בתאבון!
האם ניתן להחליף את הפוסיליום למשהו אחר? אין לי בבית וממש חשקה נפשי במתכון!
היי שיר 🙂 לצערי אין תחליף לפסיליום במתכון, הוא מה שנותן ללחמניות את המרקם ה”בצקי”.
מתכון שנפל לי במקרה, נראה מתכון מנצח.
אנסה אותו. תודה רבה! 😍
הכנתי את הלחמניות הללו ככתוב אחת לאחת! הייתי ספקנית לגבי הטעם…וואו יצא ממש טעיםםםם!
תודה רבה לך 😍❤
הלחמניות כבר חצי שעה בתנור ואיך לומר… לא ממש מתרוממות 🙁
הבצק היה מאוד דליל ויצאו לי מעין פיתות
עכשיו כשאני קוראת שוב את המתכון אני מבינה שהשתמשתי בקליפות פסיליום במקום באבקה 🤦🏻♀️
לפעם הבאה, אם אטחן את קליפות הפסיליום לאבקה בנינג׳ה זה יכול לעבוד?
היי נופר, מבאס לקרוא. האמת שמעולם לא ניסיתי לטחון בעצמי קליפות פסיליום, אפשר לנסות. בהצלחה ❤
היי, מנצלת את התגובה לומר תודה על המתכונים שממלאים את החוסר!
יש מצב שהן שורדות הקפאה?
היי טל, תודה לך על המילים! הן שורדות מעולה בהקפאה, רק להקפיד שזה יהיה או בקופסה אטומה או בשקית זיפלוק סגורה היטב. בהצלחה!
שלום רב.
האם אפשר להחליף את הפסיליום במשהו אחר כמו זרעי פישתן טחונים
היי, לצערי לא ניתן להחליף
יצא ממש טוב! תודה רבה!
האם חייבים את המיץ לימון?
נתקעתי בלי…
אגב כל המתכונים שלך נדיריםםםםםםםםם!